Archive | אגדות קלאסיות RSS for this section

מלחמת הקולבים

20121215_152146_DSC_3442b

קולקציית האביב החדשה היא סיבה טובה לחזור ולחדש את כתיבת הבלוג- לאחר הפסקה של מספר חודשים!

לאחר מלחמה של ממש שכללה התלבטויות, ויכוחים, ביטולים וגניזות של דגמים מסחריים בהחלט (אבל חסרי אמירה לחלוטין) החלטתי שאני הולכת באומץ אחר נטיות לבי לאקלקטיקה בצורות, בחירת חומרים וסטיילינג שהוא ממש אבל ממש לא מיינסטרים. בחרתי לשמור  על קשר עם הטרנדים בעזרת מעט הומור: עץ האבוקדו המחייך אינו נכלל בחולצת השלייקס האוורירית אך איכויותיו בהחלט נשמרו בה !

20130112_155538_DSC_3675ps

אני מאמינה שפריט אשר נוצר באהבה ובהשקעה רבה מקרין אותן החוצה ומעניק למי שלובש אותו את הנוחות ואת העוצמה אשר הושקעו בו20130112_155534_DSC_3674ps

20130112_155529_DSC_3672ps

20130112_155638_DSC_3688ps

תמונות מהפקת האופנה של קולקציית ה”בוהו שיק ” החדשה בפוסט הבא!

http://www.facebook.com/photo.php?fbid=4397942235980&set=a.3340810008335.2124299.1511229839&type=1&theater

יש למה לחכות

ובינתיים- תשמרו על החיוך!

עשר אצבעות לי יש, או: איך לבחור בד לחצאית אופנתית

לפני כשנתיים התבשרנו על חזרתה של גזרת שעון החול. ואיתה גם החצאית המתרחבת. לקח לנו זמן לעקל, אבל היום כל בחורה צעירה המחוברת למתרחש סביבה יודעת למצוא את מתניה ללא היסוס ולהדק אותן בחגורה

חצאית "סנדי" ארוכה מקדימה וקצרה יותר מאחורה, בשילוב 3 בדים: פשתן, סטן וכותנה

הגזרה הקלאסית הביאה איתה את הנפח ממנו חששנו (ועדיין רובנו חוששות) אך גם את העונג הרומנטי והילדותי מעט- להרגיש את החצאית  “זורמת” לה בנפילה חופשית וצוברת נפח כלפי מתה- וכך יוצרת חיטוב ויזואלי של איזור המותן והירכיים.

חצאית מלפני כמה שנים בגזרה מתרחבת מ- 4 חלקים A

המישוש של הכפלים הרכים מחזיר את חויות הילדות (לי לפחות- או שאולי נסחפתי קצת…) טוב, בכל אופן, הימים בהם חצאית היתה פריט הכי נפוץ בארונה של כל אישה חוזרים ובגדול. והפעם הגיעו גם הבדים של פעם- ועל כך אני שמחה במיוחד- איך לא: הרי אני חובבת אריגים מושבעת וטקסטורות שאפשר למשש ממש עושות לי את זה!

http://www.net-a-porter.com/intl/boutiques/trends/list.nap?SelItem=21&custom_list=Texture_Expert_

כמובן שהטוויסט קיים (רבים יגידו: טוב שכך!), כי הרי לא נבחר  חצאית מ”סתם” פשתן היות ורובנו לא חובבות גיהוץ!

חצאית מבד מעורב, בעלת נפח המאוזנת ע"י וולן וחגורת קשירה מג'ינס לייקרה

גם את אלה בעלי הטוויסט, וגם את אלה שלא (בדי סבתא שכאלה) אני מעדיפה למשש – הרי יש לי עיניים בקצות האצבעות, בדיוק כמו שלמורה יש זוג כזה בגב! מסקנות המישוש מתחלקות (כמו כל דבר בחיים) לכמה רמות: רמה 1- נעים לא נעים (ברמה זו באמת מחליטים אל-פי אינטואיציה בלבד, וצריך ללמוד ולפענח מה באמת עושים עם הבד), רמה 2: האם הבד רך/כבד/נשפח/קשיח/אוורירי ועוד שלל איפיונים שבאמת עוזרים לבחור (העונה כדאי להתרכז באלה בעלי טקסטורות מיוחדות ואף קשיחים ומרשרשים- למעוניינים לערב גם את חוש השמיעה), ובשלב השלישי מצטרפת ההבחנה בין אריגים לסריגים ואפשר גם לברר את הרכב הבד (שישפיע לא רק על הטיפול והכביסה אלה על טכניקת תפירה וגימור הבגד

חצאית רוכסן בשילוב בד פשתן מעורב בעל טקסטורה "מישושית" במיוחד וכותנה מעורבת סינטטי

אפשר להתחיל לתפור! רק תעיינו בגזרה ובהוראת

בהצלחה

המשך יבוא

הנסיכה עם/על העדשה

זה התחיל בבוקר אחד בבית מלון פסטורלי בסן דייגו : הייתי מוכנה לטעום מהרגלי הצריכה ההמוניים באאוטלטים של קליפורניה

להתחשב בג’ט לג קל, כמות האטרקציות המכובדת ומרחקים אותם צריך לגמוע כדי להגיע ממקום למקום- זה היה מעשה גבורה של ממש. האם היה שווה? אז ככה: כמו בסיפור המפורסם על הנסיכה שעלתה בגבורה על ערמת סדינים ושמכות מבלי לדעת (אבוי!) מה מסתתר מתחתיהם, כך גם בסיפור שלי- החוויה היתה מרעננת ושונה מכל מה שהכרתי. די מהר היה ברור שגם אם הייתי רוצה (סתם, נניח לרגע..) לחוות את הטיול הזה נטו- ללא קניות – לא הייתי מצליחה בשום אופן! כי כשמגיעים לארץ כלשהי צריך לנסות ולהתאים את עצמך לאווירה ולמנהגי המקום.. ההמשך ברור ואין צורך להרחיב

היה די קר וקודר, כך שהמעט שיכולתי הוא להוסיף קצת צבע לשכבות הרבות שנאלצתי ללבוש:

מעיל, צעיף וסוודר כחולן בהה- B.C.

אחרי כמה ימים אינטנסיביים של אטרקציות מדהימות (באמת!) ושוטטות מטישה באאוטלטים הייתי בשלה לחוות את הדבר האמיתי- בדיוק כמו המלכה האם שחיפשה את הנסיכה האמיתית ולא מוכנה היתה להתפשר יותר בעד שום הון שבעולם! את הדבר האמיתי גיליתי בווגאס- ולא, זה לא היה

Luxor

בית המלון דמוי הפירמידה המפורסם

וגם לא שכנו האגדי שהייתי חייבת (בתור חובבת אגדות) לשמש כרקע לתמונה קיטשית מעין כמוה

סוודר אהוב ונחרש ביותר בצבע חרדל ושילוב ג'ינס משופשף- B.C.

היה קר, האף שלי האדים אך לא שחררתי את המצלמה מהיד! עד שהגענו למעוז חפצי (שאר בני משפחתי היקרים התאפקו ופרגנו)- קניון במרכז לאס ווגאס ובו ריכוז גבוה במיוחד של מעצבים שווים

אופנה מדברת אל כולם- רק לא תמיד מבינים את השפה

 הוקסמתי מהעיצובים המקוריים של

וכאן אני מגיעה לעיקר: המלכה האם מהאגדה חיפשה את הנסיכה העמיתית, זו שתרגיש את הפגם גם דרך כל השכבות המרככות- וכך גם העדשה שלי (קרציה שכמותה!) חיפשה את הפריט המושלם, כזה שעשוי מבד איכותי, בעל רפרנס עיצובי ותפור לתפארת! רצוי גם שעם כל אלה יישב טוב על הגוף – וכאן נפלו כמה גיבורים

חבל

אבל אז נמצא הפריט המושלם

או בגרסה הלבנה

היה כמובן גם ביקור חובה

לאחר מכן החלטתי לפשוט את הספק-סוודר- ספק-חולצה, ובמראה הפשוט והנקי

סוודר מדהים, דקיק וחם- Timberlend

הייתי מוכנה לקנח במנת קפה איטלקי משובח – דבר שאינו מובן מאליו באף מרכז קניות בארה”ב, עם תוספות מושחתות במיוחד, קיצ’יות וסנוביות- אך טעימות וחד פעמיות- בדיוק כמו סיפור אגדה טוב

נסיכות, מלכות ושאר בנות אצולה!

נשף הסיום (הפרום) הוא אחד האירועים הזכורים לנו, לבנות, לשנים רבות. גם אם בהמשך נרשה לעצמינו להופיע לאירוע בטי-שירט וכפכפים- בפרום כל אחת רוצה להיות נסיכה (לפחות!) טוב, די לחפור- לפניכן השמלות של קייץ 2011

שמלה זו מתאימה לבנות מלאות והיא קיימת גם בצבע סגול בשילוב שמנת!

שמלת משי עדינה ביותר לנסיכה מלאת שמחת חיים!

– חסודה וצנועה, ילדה טובה ירושליים

תתנהגו יפה, בנים- אחרת הנסיכה תפנה לכם את הגב (עם מחשוף עדכני מעוטר בתחרה!) ואחרון חביב להיום: אאוטפיט קלאסי בשיפון

(יש גם בכחול, תכלת וצהוב עדין)

חמישה (5) דגמים נוספים של שמלות מאגדות- בפוסט המשך!

שיהיה שבוע נפלא, מלא ציפיות והפתעות!

New BCFashion Collections Location

Due to problems with http://www.modepass.com, I had to move my collections gallery to a new location.

To access the B.C.Fashion collections please CLICK HERE

אבודים בערוגת הנוריות

ישנם בגדים אותם אני קונה בכוונה לשנות, ישנם כאלה שהפוטנציאל הטמון בהם מתגלה כעבור זמן-מה, ורק בשילוב הנכון עם משהו לא צפוי , וכמובן- עם מצב הרוח המתאים.

בוקר יום שבת הוא זמן מתאים לשלוף מן הארון פריט ישן, לתת כבוד – ולהפסיק סוף-סוף לחשוב על לעצבו מחדש! כך קרה שאוברול הפשתן הטוב והישן (בן 17 לערך) נאנח אנחת רווחה גדולה והפסיק לפחד לאבד את כיס התחרה עם הפרנזים המוזרים… פשוט החלטתי לתת כבוד לנייטיז, ללבוש אותו כמו פעם – ולצאת לקטיף פרחים בדרך לבאר-שבע!

מכיוון שהנני מחוברת למשקפי השמש שלי שמונה עשרה שעות ביממה, אך אינני חובבת צילומים בעיניים מכוסות – הנחתי אותן לרגע על הערוגה. לאחר שהמשכתי כמה צעדים, פניתי כדי לאסוף את משקפיי החביבות – אך הן כבר לא היו שם…

לאחר חיפוש מעמיק אליו גייסתי את כל משפחתי התעורר בי געגוע לזמנים הטובים בהם אנשים לא נעלו את בתיהם והחזירו חפצים אבודים לבעליהם! ואולי פשוט “שתלתי” את המשקפיים עמוק לתוך השיחים – אז יש תקווה שיום אחד בשדה הנוריות שבדרך לבאר שבע תצמח ערוגה קטנה של משקפיי BOLLE חדשים ומושלמים!

Romantic touch נגיעה רומנטית

למרות שהאסוציאציה המיידית עם המילה “פסח” היא בשום אופן לא “רוח” או “קלילות” אלא דווקא ההיפך – כובד ותפיחות, החלטתי הפעם להעלות פוסט אוורירי במיוחד ולהקדיש אותו לרוח החג, תרתי משמע.

_

 .

תיק המסנג'ר החדש- הפייבוריט שלי לקייץ הקרוב

למילה “רוח” פירושים רבים, וכולם יתאימו כאן כאחד: גם זה שקשור למזג האוויר, גם זה שמאפיין מצב נפשי, זרם או תנועה. רוח מביאה איתה קלילות וחופש, ובמקרה שלי- גם מבלגנת את השיער

חולצה- B.C., ג'ינס- DKNY, תיק-B.C., סנדלים-Sako Or

כך שהתסרוקת שלי הופכת לעדכנית מאוד- ברוח הרומנטיקה!

Beethoven, a portrait by Joseph Karl Stieler, 1820

 אין דבר שמתחרז טוב יותר עם הרוח מאשר הים, גם באמנות, וגם במציאות! האאוטפיט הזה צולם בטיילת תל-אביב (למרות שברקע נראת בעיקר המזרקה- אלה שמכירים את תל-אביב יודעים שמאחוריה אכן יש ים)

_

החולצה הרומנטית האוורירית והשקופה – כזו שאיננה מגבילה את תנועות הגוף ומתנפנפת ברוח- חזרה אין ספור פעמים אל זירת האופנה

Maria Bicknell, painted by Constable, 1816

אך רק במאה הקודמת היא פסקה להיות הלבשה תחתונה והועלתה לדרגת פריט אופנתי עצמאי.

בשנות השישים המאוחרות הגרסה הכפרית של החולצה הרומנטית (הסוג שאני אישית מחבבת במיוחד) עושה קמבק, והפעם היא נראת זהה עבור בנים ובנות!

Keith Richards

 ההיפים החזירו לחיים את רוח החופש, הצדק, שאיפה מתמדת לשלמות ומאבק לשינויים- בדומה לאלה שעשו זאת כמאה וחמישים שנה קודם לכן -הרומנטיקנים הגדולים של המאה ה-19: וובר, בטהובן, שוברט שופן ופגניני, שאטובריאן, ביירון, סקוט ושלי, גיוגו, ז’ורז’ סאנד, גיינה ו דה מיוסה. הציירים הגדולים של התקופה הרומנטית השרישו בתודעתנו את הדימויים של רוח החופש והשינוי: הטבע הפראי, הרוח הנושבת, התנועה וחוסר הסדר

"Shipwreck of the Minotaur", by J. M. W. Turner

ויליאם טרנר- גדול הרומנטיקאנים האנגליים של המאה ה-19- היה אחד הציירים האהובים עליי, עוד לפני שפיתחתי חיבה לחולצות רומנטיות (חובבי האמנות – עמכם הסליחה)

"Wivenhoe Park", by John Constable, 1816

 הגיבור הרומנטי האולטימטיבי הוא מהפכן, לוחם החופש ושובר המוסכמות, אדיב, נדיב ובעל טעם משובח בכל! מי ייתן וכל אחד ואחת מאיתנו יהיה (כמעט) כמוהו!

The Struggle-המאבק

These days the life and death struggle between winter and spring is not only a noticeable phenomenon in nature, but also in the fashion stores. Trying to analyze it I decided it is a time to release a new collection characterized by a combination of opposing fabrics and texture qualities. They can be sometimes contradictive, of course, and also include external sewn patches and applications.

It’s like in Feng-Shui, which teaches about a harmony and balance in all around us. Struggles in nature are accompanied by our (or some of us) internal struggles caused by inner energy flows which are sudden and surprising sometimes (it seems “Avatar” affected me…)

 

בימים אלה של מאבק לחיים ולמוות בין החורף לאביב החדש (תופעה שמורגשת לא רק בטבע, אלא גם בחנויות האופנה), החלטתי שזה הזמן המתאים לטעימה מהקולקציה החדשה שמתאפיינת בשילובי בדים באיכויות וטקסטורות שונות ולעיתים מנוגדות, וכמובן, גם אפליקציות ותפורים חיצוניים. שילובים של בדים-שלא-ידעו –מגהץ-מהו עם סריגים רכים בעבודת יד, והרבה גזרות מתוחכמות (קלאסיות נקיות לצד אסימטריות בהשפעת הדקונסטרוקטיביזם).

תורת הפנג- שואי מלמדת על חיפוש האיזון בכל, נושא אקטואלי במיוחד בימים אלה של תקופת המעבר. המאבקים בטבע מלווים אצל אחדים מאיתנו במאבקים פנימיים בגוף, ולעתים בזרימות אנרגיה פתאומיות ומפתיעות (מרגישים שראיתי את “אוואטאר”…) כמו אצל רבים אחרים, גם אצלי השאיפה לאיזון מתבטאת בחיפוש אחר צבעים מסויימים.

באביב החדש פניתי לפלטת צבעים רגועה- וורוד עתיק, חום משופשף, כחול כהה, תכלת, לבן ואופ-וייט- בהשראת המילים מתוך ספרו של סיימון בראון “פנג שואי” בהן אני נזכרת בכל אביב חדש:

“אתה צועד במורד שדירת העצים, השכם בבוקר אביב, כשהשמש מציצה מעל לקו האופק. אתה חש שהאנרגיה נעה כלפי מעלה, כמו ענפי עץ הנישאים לשמיים. העץ מתכסה בעלים. הכל מביטים קדימה, לעבר יום חדש ושנה חדשה.” *

 

האאוטפיט הזה מורכב ממכנס פשתן מבושל בשילוב פוטר קל, עם סגירה אסימטרית בעזרת כפתור עץ עתיק עבודת יד. למכנס גם קשירה שמתלפפת סביב הרגל- מה שהופך אותו למתכוונן לחלוטין בהתאם לגוף! לאחר יומיים של חרישה אינטנסיבית עליו, קשה לי להפרד ממנו (זמנית, לצורך כביסה, כמובן), וכבר נמצאו עבורו שילובים נוספים העומדים בתור ומחכים בסבלנות שהחולצה הזאת מ -ZARA תאבד בתוך סל הכביסה..

*על- פי לוח השנה הסיני, שנה חדשה מתחילה דווקא באביב.

‘עלילותיי בממלכת הגראנג

כמו בכל ממלכה, גם בממלכת הגראנג’ היתה מלכה, ושמה ויויין ווסטווד . היא היתה מלכה טובה, הקשובה לנתיניה – בני נוער רוקרים, פנקיסטים, heavy metal  teddy boy’s וכמובן ה-GRUNGE . היא יצרה בהשראתם ועלתה יחד איתם. וכמו לכל דבר המתהלך על הגבול, גם לבגדי הגראנג’ החדשים של המלכה היו הרבה מתנגדים. אך היא המשיכה ליצור בסגנון תיאטראלי ופומפוזי, צעד אחר צעד תשתשה את הגבול בין הקיץ’ הוולגארי והטעם הבורגני. וויויין ווסטווד היא מלכה אוטודידקטית, אך בעלת ידע נרחב בתולדות הבגד, תרבות וסגנון, ומסוגלת הודות לכך ליצור גזרות מתוחכמות ושילובים יחודיים.

http://www.style.com/fashionshows/review/S2010RTW-VWRED

הסיבות לכך שבחרתי לבקר בממלכתה של Vivienne Westwood הן שתיים: האחת היא ההומור שקורן מיצירותיה, גם אם אינני מזדהה עם כולן הזדהות מוחלטת- נושא שמתאים מאוד לרוח החג, והסיבה השנייה היא – איך לא-התעוזה! הידד לתלמידות הצעירות שלי: הן ממציאות את האופנה בכל יום מחדש, משלבות את הטרנדים העדכניים עם פריטים אמיצים ומיוחדים! ובכך משמשות לי השראה להשקיע בהופעה פורימית ברוח הגראנג’- כמו שאני מפרשת אותו!

נכון, מלכת הגראנג’ שלי קורצת בחזרה לאייטיז, על כך נאמר עוד קודם לכן: כל אחת ומקורותיה…

בכל אופן, חולצות משובצות אינן בשבילי, לעומת זאת בגדים לא מגוהצים יש לי בשפע – ועל כך בפוסט הבא,

בינתיים- תהנו מהלינקים הרבים !

 

הרי זה כל העיניין בגראנג’- צרו כפי יכותיכם, ראו למשל, את הבלוגרית הצעירה והמקסימה הזאת:

http://fashiongrunge.com/

וגם זו:

http://diaryofayoungdesigner.blogspot.com/2009/04/grunge-fashion-i-want-90s-back.html

לשם כך הנסיך מארק ג’ייקובס Marc Jacobs והנסיכה אנה סואי Anna Sui יחד עם ריי קוואקובו  Rei Kawakubo מ-Come the Garcons עמלים מזה שנים רבות על גרסאותיו השונות  של הגראנג’ החדש- ראו והווכחו בעצמכם:

http://www.style.com/fashionshows/review/S2010RTW-CMMEGRNS

http://www.style.com/fashionshows/review/S2009RTW-MJACOBS

השנה מארק ג’ייקובס יצא פחות גראנג’י מתמיד, אך הקולקצייה ללואי וויטון מהממת בעיניי:

http://www.style.com/fashionshows/review/S2010RTW-LVUITTON

וכך, למרות הנבואה של אורך ה”ווג” אנדרה לאון טלי Andre Leon Talley (לאחר מארק ג’ייקובס הציג את הקולקציה שלו ב1993) על כך שגראנג’ מבשר את מותה של האופנה- שניהם חיים עד עצם היום הזה, והגראנג’ ממציא את עצמו מחדש בכל דור, משתכלל ומשתפשף עם הזמן, תרתי משמע. פריט שלא פגש במגהץ – הוא תופעה נפוצה בימינו, גם פריט ששינה את יעודו באופן קיצוני. מאפייני הגראנג’ שזורים היום כמעט בכל טרנד חדש או מתחדש!

http://www.style.com/fashionshows/review/S2010RTW-AWANG/

ולסיום- גראנג’ הוא סגנון חיים, חסר מעצורים ופורץ גבולות. יש בו את הרוח הצעירה ומלאת האדרנלין שגורמת גם לי לפעמים, למרות גילי ומעמדי לעשות מעשים משוגעים, כמו סיבוב בקארטינג!

באיחולי המשך שבוע טוב ומלא תעוזה!

דוגמה תורכית

הפוסט הזה יוקדש כולו לאורנמנטים . התוודעתי לקיומם עוד בילדותי,  אך התאהבתי קשות בשנות התשעים המוקדמות, בתקופת לימודיי באוניברסיטה.

התחום הזה רחב ומרתק (למי שדברים כאלה מרתקים אותו), דוקטורטים מאמרים רבים של טובים וחכמים ממני נכתבו בתחום זה, לכן מחובתי להתמקד: בחרתי לכתוב כאן על יכולתו של האורנמנט לרתק את העין, ובמקרים של התמכרות קשה כמו שלי – גם לשבות את הלב!

כפי שאמרתי כבר, למדתי על סגנונות האורנמנט במסגרת הלימודים הגבוהים, כחלק מלימוד תולדות הסגנון, האדריכלות והבגד. איכשהו תמיד ריתקו אותי דווקא דוגמאות מורכבות, אלה המתפתלות ודמויי מבוך, קונטראסטים של צבעים וצורות מופשטות מעוררות דמיון

מכיוון שלצערי אינני יודעת לסרוג ברמה שיש לי סיכוי לסיים חולצה תוך פחות משבע שנים (זה בדוק), אני הולכת בדרך הפשוטה והמעשית יתר מבחינתי – למצוא בד ולתפור!

 חולצה- .B.C, מכנסיים- PEPE, צעיף-MORGAN, תיק-.B.C

כאן באה לידי ביטוי לא רק המשיכה הטבעת שלי לפאר (משי וקטיפה), אלא גם האובססיה לטקסטורות שאפשר לראות, למשש ולשלב.

בשבילי האורנמנט הוא סוג של חידה. הוא מופשט, ובכך דומה למנגינה או לשיר. הדימויים מהם האמן שואב את השראתו נעשים משניים ככל שהמבנה מתפתח, וההתפעלות מהצורה עצמה תופשת את מקומם.

סיבה נוספת לכך ליכולתו של האורנמנט לרתק את העין היא הפרופורציה המושלמת, המחושבת באופן מתמטי. “הכוונה היא להרמוניה, לשיווי משקל מושלם בין חלקי היצירה” *

ועוד אחת- מחשבה עמוקה ופילוסופית שפותחת לי כיוון מחשבה נוסף אודות האורנמנט המוסלמי בכלל והטורקי בפרט-

הידעתם?: “האמן המוסלמי מנוע מלתת לטבע או ליקום פרשנות סובייקטיבית (ובכך גורלו זהה לזה של האמן ביהדות), הוא חייב להדגיש את חווית האין-סופי מצד אחד, ואת חוסר הערך של הקיום הארצי.. מצד שני…האורנמנט הוא דידקטי ובא ללמד, בדרך הפחות קונקרטית, כי מאחוריו מסתתרת האלוהות. **

 

הציטוטים כאו מתוך מאמרים של

*אברהם רונן

**חנה טרגן