Archive | June 2011

צבעי פירות וקקטוסים ברוטשילד

יום שבת אחר הצהריים. חם, לח- ולילדים שלי מתחשק דווקא לזלול שוקולד ב”מקס ברנר”. אין לכך שום הסבר הגיוני- אבל מי צריך הגיון כששנת הלימודים עומדת להסתיים לה ומי כמוני יודע להינות מהציפייה לבטלה הקרבה (או במקרה שלי- שינוי משמעותי בסדר היום)! רגע לפני שהקייץ ייתחיל לאתגר אותנו בהמצאת בילויים איכותיים ואיכותיים פחות מצאתי לי ארוגת קקטוסים קטנה וחביבה באמצע העיר- רקע מושלם לאאוטפיט קייצי במיוחד

B.C.-חולצה, ZARA- ג'נס לבן

 

חופשה נעימה לכל הזכאים, וגם לאלה שמפרגנים לעצמם, הרבה הנאות וחוויות מעשירות!

הזוי, אלים, בלתי נתפש

לאחר שחוויתי אתמול חוויה שאינני מאחלת למישהו לחוות- החלטתי לחרוג ממנהגי ולכתוב אותה כאן, בבלוג – אלא מה: הרי הוא חלק ממני, רק שהפעם אין תמונות, רק הלם קל…

אתמול בשעת צהריים נסעתי לי על איילון דרום. במחלף בו מתפצל הכביש לשניים (במזלג ימינה- איילון דרום, שמאלה- צומת חולון) נסעתי במסלול השמאלי כאשר לצידי במסלול הימני נסע רכב שלצערי אינני זוכרת את סוגו או את מספרו, רק צבע וגודל (כמה אופייני!) לפתע סטה הרכב ממסלולו ובחריקת בלמים הצליח להמנע מפגיעה בחלק האחורי של האוטו שלי. עד כאן הכל רגיל, ולהתחשב בעובדה שכל זה מתרחש במהירות של כ-80 קמ”ש בסך הכל נמנעה כאן תאונה- קורה.

מכאן והלאה מתחיל נהג הרכב הנ”ל להתנהג באופן שקשה להגדירו כשפוי: הוא עוקף אותי משמאל ומנסה לדחוק אל השוליים ותוך כדי עושה תנועות משונות  עם הידיים, כך גם הגברת שלצדו. בעוד שאני מנסה להתחמק ולהמשיך בדרכי, השניים  פותחים את החלון וצועקים משהו (קשה להבין מה זה היה בדיוק מכיוון שהמהירות של שני הרכבים שלנו על איילון דרום היתה בסביבות 90 קמ”ש, אבל אלו לא היו ברכות ואיחולים לבביים…)

בשלב זה החלטתי להאט ולהניח למטורללים להסתלק, אך זה לא היה  בתוכנית שלהם: הנהג חתך אל המסלול שלי ובלם בפתאומיות מספר פעמים- כנראה מתוך תקווה שאתנגש בו מאחור, וכשזה לא קרה (בינתיים הגענו לוולפסון שם הייתי צריכה  לפנות שמאלה והוא ככל הנראה ימינה)- חתך אותי שוב מימין, עצר את הרכב ברמזור יצאה מתוכו וקפץ לעברי בצעקה:” תפתחי מייד, תפתחי את החלון!” סימנתי לו “לא, אין מצב” עם היד וכמובן שלא התכוונתי לפתוח כי המחשבה שחלפה בראשי באותו רגע היתה “אני הולכת לחטוף בוקס לפנים!” הבחור אינו מרפה (למען  הצדק הטוב יש לציין שזה היה איש מבוגר, בשנות ה-60 לחייו, מבנה גופו ספורטיבי והוא זריז להפליא) ופותח את הדלת שלי (!) בזעקה “אני אראה לך מה זה, אני שוטר ויש  לי תעודה!” בשלב זה יכולת הדיבור חזרה אליי לרגע, שאלתי :”אדוני, לך יש טענות אליי! אתה עברת על החוק לפחות שלוש פעמים!” אך האיש באמת שלף לשנייה תעודה כלשהי שלא הספקתי לקרוא וברגע הבא הוא מלמל: ” אני רושם את המספר שלך ושולח לך דוח הביתה”, שלף עת וחתיכת נייר, ולפני שהספקתי להוסיף משהו (אין לי הסבר למה לא הגבתי מהר ורשמתי לפחות את המספר שלו או שלפחות הייתי מבקשת להזדהות באופן ברור) – האיש קפץ לתוך הרכב שלו והסתלק! ההוכחה היחידה לקיומו  של ההזוי שנותרה בידיי היא מספר הטלפון שהיה על אחוריי רכבו תחת הכותרת: “אם אינני נוהג כחוק- אנא דווחו 04-8185244”

זהו, אין לי מה להוסיף- אני עדיין בהלם, אבל פוסט אופטימי לשם חוויה מתקנת יבוא במהרה!

גזרה עולמית

אני גאה להציג את מגזין האופנה החדש שמהווה הוכחה  לכך שהתחום נמצא בתנופה אדירה- והתלמידות שלי מככבות במאמר הראשי:

טייץ אאוט

טוניקה שעשויה ממשי
טבעי בצבע וורוד (ורד התה)- היא סוג של “חטא”: היא מפנקת ומלטפת, דקיקה,
מאווררת ובעלת וולנים מתנפנפים ברוח בצבע הקפה!

B.C.טוניקת משי, DKNYג'נס ישן, Bolle משקפי שמש ,Helena חגורה כלועה ,Camper נעליים

נכון שאצל רובנו
השילוב המתבקש לטוניקה הוא טייץ, אבל לא אצלי: אני שייכת לקבוצת המתחכמות שלא
הולכות בשום פנים ואופן עם טייץ במקום מכנסיים לשום מקום מלבד חדר כושר! דעתי בעניין
מוצקה כסלע: עדיף מכנס צר בכל אורך ובמקרים מסויימים – חצאית עיפרון! כאן אני
מיישרת קו עם הטרנד של העונה הנוכחית- מכנסיים ושמלה, שמסיבות ברורות עדיין לא תפס
כאן חזק, אבל אני מחקה בסבלנות לחורף (על כך בהרחבה בפוסטים הבאים).

…ועם כבר החלטתי
להתפנק ולפנק- אין כמו ג’ינס ישן רך וזרוק ליצירת ניגוד הולם לטוניקה המפוארת.

שיהיה
סופ”ש טרום-שבועות נפלא!