Archive | September 2010

רק האהובים ביותר- סיפורי מסע, חלק 2

עדי אשכנזי אמרה פעם שלחופשה אנו אורזות את הבגדים ההזויים ביותר- בתקווה שאי-שם הרחק מהבית יבוא החשק ללבוש אותם.. עדי קבעה שזה לא יקרה: בגדים שהיו תקועים בארון  ישארו שם לעד, ולא משנה לאן נקח אותם – אז מי אני שאתווכח איתה?! בייחוד שאני אישית כבר שנים לוקחת לטיולים ולחופשות רק את הבגדים האהובים ביותר- כאלה שיהיה לי נוח איתם! שם ורק שם, הרחק מהבית אני נהנית “לחרוש” על הפריטים האלה ולהמציא להם שילובים חדשים. זה נכון במיוחד בטיולים ארוכים, כאלה שיש בהם הרבה מעברים ממקום למקום, והפעם ההחלטה ללכת על מיקס אנד מאצ’ השתלמה במיוחד: נפשי היתה עמוסה ברגשות מעורבים כדי לפנות משאבים יצירתיים לבניית אאוטפיטים חדשים- הרי זה הביקור הראשון בעיר הולדתי מאז שעזבתי לפנה 20 שנה.

ברכבת לילה בדרך ממוסקבה לסנט-פטרבורג- האוכל לא משהו, אבל פעם גם זה לא היה

 מוזר אבל גם כעבור 20 שנה רגליי נשאו אותי אל הבית בו גרתי פעם

 

האירוח במלון כולל גם מאכלים נוסטלגיים. הקוויאר מפלסטיק- מאכזב, אבל במעבורת לפינלנד אנו הולכים להינות מקוויאר חופשי- גם אדום וגם שחור

תמונה זו צולמה ליד אוניברסיטת סנט-פטרבורג, וזו הכניסה למשרדי הקבלה. מכאן נכנסתי כאשר למדתי כאן במכינה, לפנה 20 שנה בדיוק

יום עבודה מפרך בתור תיירת דורש גופייה מאווררת 

 

עמידה בתור ארוך היא חלק בלתי נפרד מהחוויה – לאלו שרוצים קצת תרבות

 לאחר טיול ארוך בעיר ובסביבה מתחשק לאכול ארוחה טובה. כך נראית מבפנים אחת ממסעדות שף המפורסמות בסנט פטרבורג. מזל שזכרתי את האקלים הצפוני והצטיידתי בז’קט

גם חצי יום בארמיטאז’ הוא חוויה אדירה (את החצי הראשון בילינו בעמידה בתור), נעליים נוחות ושמלה בצבעי הציירים ההולנדיים משתלבים היטב עם הסביבה

זוהי סנט-פטרבורג אותה זכרתי כי כנראה רציתי לזכור! את החלקים האחרים של העיר היפה בעולם מחקתי מזכרוני- כנראה הם הכבידו עלי והקשו על התקדמותי. עם השנים התרחקתי כל כך שאפילו לא זכרתי את המטרו העמור בעולם- מכיוון שהוא ממוקם מתחת לשכבת הביצות

המבואה של מלון הבוטיק בו התארחנו בסנט-פטרבורג מעוצבת בסגנון סוף המאה ה-19. לא הספקתי להחליף לאאוטפיט אקסטרוואגנטי יותר- בעוד שעתיים המעבורת לפינלנד מפליגה! להתראות, סנט פטרבורג, מקווה לראותך שוב בקרוב, לפני ששוב תשתני לי ללא היכר

החיים בשחור ולבן-שמנת

ריח הגשם המתקרב שפרץ דרך החלון הניע אותי סוף-סוף לכתוב! עברו כבר מספר ימים מאז ערכנו את התמונות מערב ראש השנה ואיתן גם את התמונות מהחופשה- אך טרדות היומיום לא איפשרו רגע של פנאי ובעיקר חשק לכתוב: הרי בזמן שישבנו עם חברינו לשולחן החג פרצו לנו את הבית! לא היה מה לקחת חוץ מקצת תכשיטים ומצלמת וידאו, אז הם הרסו בברוטליות את כל הבית… כך שהפוסט הקטן הזה כולו על הדבש ועל העוקץ…

 השמלה החדשה עוררה אצל כל מי שראה אותה לראשונה אסוציאציה עם דבש- מכאן התכשיטי הענבר- קרובת משפחה רחוקה של הדבש בטבע! עוד לפני שעיצבתי אותה חשבתי לשלב חגורת תחרה שחורה וכמובן- הנעליים החדשות שקניתי בפינלנד, בעיירה קטנה ושלווה (כמו כל עיירה בפינלנד..) בשם Lahti.

הנעליים הזרות על חולות יערות הכרמל:

גם התחרה מתגלה לפעמים במפתיע – כשלא מצפים לה (למשל, בבלינצס!)

הרעיון של שילובי התחרה החזיר אותי לתקופה ממנה שאבתי השראה לקולקציית חורף החדשה שלי- התקופה היפה (וקצת מבולבלת) של מעבר המאה- סביב 1900: החלק האחורי של השמלה מעוטר בנדיבות בוולנים וסרטים – כולם בצבע שמנת, וגם ארוך יותר- לזכר הטורניור Turnure

החוויה  המזעזעת שחווינו גרמה דווקא לכמה שינויים חיוביים בחיינו (על כך, כמובן, בהמשך).

שתהיה לכולנו שנה נפלאה ושריח הגשם יהיה היחיד שייכנס דרך החלון שלכם בהפתעה!