Archive | February 2010

דוגמה תורכית

הפוסט הזה יוקדש כולו לאורנמנטים . התוודעתי לקיומם עוד בילדותי,  אך התאהבתי קשות בשנות התשעים המוקדמות, בתקופת לימודיי באוניברסיטה.

התחום הזה רחב ומרתק (למי שדברים כאלה מרתקים אותו), דוקטורטים מאמרים רבים של טובים וחכמים ממני נכתבו בתחום זה, לכן מחובתי להתמקד: בחרתי לכתוב כאן על יכולתו של האורנמנט לרתק את העין, ובמקרים של התמכרות קשה כמו שלי – גם לשבות את הלב!

כפי שאמרתי כבר, למדתי על סגנונות האורנמנט במסגרת הלימודים הגבוהים, כחלק מלימוד תולדות הסגנון, האדריכלות והבגד. איכשהו תמיד ריתקו אותי דווקא דוגמאות מורכבות, אלה המתפתלות ודמויי מבוך, קונטראסטים של צבעים וצורות מופשטות מעוררות דמיון

מכיוון שלצערי אינני יודעת לסרוג ברמה שיש לי סיכוי לסיים חולצה תוך פחות משבע שנים (זה בדוק), אני הולכת בדרך הפשוטה והמעשית יתר מבחינתי – למצוא בד ולתפור!

 חולצה- .B.C, מכנסיים- PEPE, צעיף-MORGAN, תיק-.B.C

כאן באה לידי ביטוי לא רק המשיכה הטבעת שלי לפאר (משי וקטיפה), אלא גם האובססיה לטקסטורות שאפשר לראות, למשש ולשלב.

בשבילי האורנמנט הוא סוג של חידה. הוא מופשט, ובכך דומה למנגינה או לשיר. הדימויים מהם האמן שואב את השראתו נעשים משניים ככל שהמבנה מתפתח, וההתפעלות מהצורה עצמה תופשת את מקומם.

סיבה נוספת לכך ליכולתו של האורנמנט לרתק את העין היא הפרופורציה המושלמת, המחושבת באופן מתמטי. “הכוונה היא להרמוניה, לשיווי משקל מושלם בין חלקי היצירה” *

ועוד אחת- מחשבה עמוקה ופילוסופית שפותחת לי כיוון מחשבה נוסף אודות האורנמנט המוסלמי בכלל והטורקי בפרט-

הידעתם?: “האמן המוסלמי מנוע מלתת לטבע או ליקום פרשנות סובייקטיבית (ובכך גורלו זהה לזה של האמן ביהדות), הוא חייב להדגיש את חווית האין-סופי מצד אחד, ואת חוסר הערך של הקיום הארצי.. מצד שני…האורנמנט הוא דידקטי ובא ללמד, בדרך הפחות קונקרטית, כי מאחוריו מסתתרת האלוהות. **

 

הציטוטים כאו מתוך מאמרים של

*אברהם רונן

**חנה טרגן

קחו את ההתחמשות ברכות

השבוע נזכרתי בהערה של קארי ברדשו מ”סקס והעיר הגדולה” על כך שלעתים מי שעוטה על עצמו אישיות מוזרה – ייתכן ויתברר כחסר אישיות כלל…

זה קרה בעקבות אירוע סתמי וחסר משמעות לכאורה: התקלות מקרית בדמות צבעונית למראה אך גסה במיוחד בהתנהגותה. תהיתי: האם זהו טרנד שאנו בני תמותה אימצנו בחיבה ומתפחים אצל הסלב”ס שלנו? או שמה – התחמשות ליגיטימית שלהם נגד צלמי הפפראצי, ובאותה הזדמנות- גם נגד שאר העולם הבורגני?

דעתי בנושא די זהה לזו של המומחים בתחום (הפסיכולוגים): אדם מוכשר באופן יוצא דופן מתפח את כשרונו על חשבון כישורים אחרים של אישיותו, לעתים על חשבון כישורי חיים בסיים, ו(שלא נדע!) על חשבון האנשים הקרובים אליו. דבר אחד לא ברור: האם זו בחירה מודעת- להיות חד-גוני? או שמה זו באמת סוג של מערכת הגנה? ואם כן – איפה הגבול ומתי המתת הופך לקללה?

בכל אופן, במסגרת ההתחמשות הכללית (במקרה שלי- נגד גשם ורוח) בניתי את האאוטפיט הזה

מכנסי קורדרוי .B.C, חולצה – GOLF (מהעונה הקודמת),

ווסט- 10 FEET,

מעיל -.B.C,

מגפיים – יבוא אישי באדיבות בתיה המהממת מבוטיק “בתיה” בהדר יוסף,

וכמובן- המטריה הוותיקה שלי!

המטריה הזאת יכולה, לדעתי, לככב בספר השיאים של גינס: גילה מעל 20 והיא עדיין פעילה! אני לא מחבבת אותה בגלל הדפס ההסוואה, אלא דווקא בגלל החוזק ועמידתה האיתנה שלה ברוח– תכונה מוערכת (לכל הדעות) לא רק בקרב מטריות!

שיהיה שבוע נפלא!